השפעת חילופי השלטון בישראל על מלחמת לבנון הראשונה 

השפעת חילופי השלטון בישראל על היציאה למלחמה :

מאז קום המדינה ועד למהפך ב-1977 משלה בארץ מפלגה אחת על גלגוליה השונים היא מפלגת מפא"י ההיסטורית    מפלגת העבודה המערך .

במהלך שנות השישים והשבעים בעיקר לאור הניצחון הכביר במלחמת ששת הימים מנהיגי המדינה התהלכו והתנהגו כשיכורי ניצחון וכמובן לראייתם אין אף גורם שיוכל להעיז עוד לפגוע במדינת ישראל , או להתעסק איתה .יצאו בהצהרות לוחמניות נגד מדינות ערב ואף התנהגו כמו מעצמה אזורית שאין כמותה במזרח התיכון .

לאחר מלחמת יום הכיפורים ,הטרגדיה שליוותה את המלחמה ,הטראומה הלאומית שפקדה את מדינת ישראל ,המחאה הציבורית הגדולה ששטפה את המדינה באותה התקופה וכמובן ההתפטרות של ראש הממשלה גולדה מאיר והממשלה כולה הביאו לבחירות חדשות בישראל .

אומנם מפלגת העבודה זכתה בבחירות ויצחק רבין הקים ממשלה והפך להיות ראש ממשלת ישראל החל מ-1974 . אך משהו מן היהירות ,המיליטנטיות ,הלוחמנות של חברי מפלגת השלטון נעלמו ,ההצהרות הפכו יותר רכות ,יותר מפייסות ,מפלגת העבודה /המערך הפכה להיות מפלגת שמאל /מרכז .

טראומת מלחמת יום הכיפורים הביאה את ממשלת רבין להימנע מעימותים ולחפש לעשות הסכמים עם שכנינו.

למרות שמאז ספטמבר 1970 כאשר המלך חוסיין גירש את יאסר ערפאת ומחבלי אש"ף מאדמת ירדן במבצע שנקרא "ספטמבר השחור" ,מחבלי אש"ף החלו להתמקם בלבנון בעיקר מצידו הדרומי של גבול מדינת לבנון צמוד לגבול עם מדינת ישראל.

פעולות אלו והוצאת פיגועים נגד מדינת ישראל ותושביה בישראל וביעדים שונים בחו"ל  גרמו אומנם  לפעולות תגמול שונות נגד יעדי אש"ף : "מבצע כידון" בעקבות רצח הספורטאים במינכן ,"מבצע אנטבה " בעקבות חטיפת המטוס של אייר פראנס לאוגנדה ,"מבצע  אביב נעורים " שהתרחש באפריל 1973 ובו הרגו לוחמי צה"ל כ-100 מחבלי פאתח ,והחזית העממית .

עובדה כואבת זאת מראה  שמנהיגי המדינה ראו שמתפתחת בעיה מדאיגה מאזור גבול לבנון ולא עשו מספיק למנוע אותה או לפגוע בה לפני שתהפוך לצרה גדולה כפי שהפכה להיות כשמחבלי אש"ף התבססו בלבנון ואגרו כמויות נשק ותחמושת אין סופית במדינה השכנה.

עד למהפך ב-1977 ההנהגה בישראל בראשות יצחק רבין עשתה פעולות תגובה ומניעה בעיקר כנגד המחבלים ולא פעולות התקפיות רבות על אדמת לבנון ונגד מחבלי הפתאח .

כפי הנראה מלחמת יום הכיפורים ,ההתשה , הביאו את מנהיגי מפלגת העבודה להבנה שבמלחמה לא נשיג כלום וטראומת האבידות השפיעו  כל כך חזק עליהם שפעולות צבאיות יתרחשו רק כשאין ברירה .

לאחר ניצחון הליכוד ועליית מנחם בגין לשלטון חזרו ההצהרות הלוחמניות והמיליטנטיות להישמע על ידי חברי ממשלת ישראל כאשר הבולטים בניהם היו ראש הממשלה מנחם בגין ,אריאל שרון ,יצחק שמיר...וכו' .

למרות שמנחם בגין היה ימני בדעותיו וכל חייו התנגד נחרצות להחזרת שטחים היה לראש הממשלה הישראלי הראשון שעשה שלום עם הגדולה שבאויבות מדינת ישראל כי לדבריו שלום תמיד עדיף ממלחמה .

 הוא לא שינה את דעותיו לגבי המחבלים ותמך בכל מאודו בהדברת הטרור שהלך והחריף במהלך שנות השבעים ודרש לפגוע במצעי הפעולות ובתשתיות שלהם.

 בעקבות הפיגוע בכביש החוף שכונה גם "אוטובוס הדמים", שהתרחש במרץ 78'  ובו נהרגו 37 ישראלים בלב ישראל, הביא את ממשלת ישראל להחלטה לבצע פעולה צבאית שתתן תוצאות ממשיות במלחמה כנגד ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון.   ובפעם הראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים פולש צה"ל למדינה אחרת לצורך פעולה צבאית .

  ב-14 למרץ  1978 נכנס צה"ל מלווה בכוחות שריון וחי"ר לתוך מדינת לבנון כאשר מטרת המבצע העיקרי הוא לטהר את כל האזור עד לנהר הליטני אומנם רוב המחבלים וגם האזרחים שהיו באזור הספיקו לברוח אבל רוב תשתיות הטרור נהרסו והושמדו , צה"ל שהה בדרום לבנון כשלושה חודשים ובחודש יוני חזר לישראל .

המטרה המשנית והפחות מפורסמת של המבצע היה לעזור לנוצרים שבאותה התקופה נעשה ניסיון  של ממשלת ישראל לחבור אליהם וליצור איתם מעין ברית "נוצרים- יהודים" מול כל הערבים .

עוד בימי ממשלת המערך נעשה ניסיון מצידם של הנוצרים לחבור לישראל ולקשור קשרים ביטחוניים איתנו, ניסיונות אלו לא צלחו עקב חוסר רצון של רבין ושריו להעמיק את הקשרים עם הנוצרים בלבנון שלא מצאו בהם כל תועלת אלא להיפך מקור לבעיות עתידיות .ישנם עדויות של פגישות בין באשיר ג'ומאייל לצמרת הביטחונית והצבאית של ישראל הרמטכ"ל מוטה גור נפגש מספר פעמים עם באשיר למרות שניסה להתחמק ממנו כמו כן פואד בן אליעזר וכן בכירים נוספים שהתבקשו לסייע לנוצרים בלבנון אל הכוחות הסורים ומחבלי אש"ף ,ואכן באותה התקופה ישראל החלה להזרים נשק לסייע לנוצרים ולמרות בקשתם המפורשת של הנוצרים לסייע להם מול אש"ף נענתה בסירוב מוחלט על ידי מוטה גור וראש הממשלה יצחק רבין  .

לאחר הבחירות ב-1977 ועליית הליכוד לשלטון קיווה באשיר שממשלה זאת תהיה קשובה יותר לצרכי הנוצרים ותתקוף את הסורים בלבנון .

בפגישה של באשיר מול שר הביטחון החדש עזר וויצמן חשדנותו של האחרון לא נעלמה מעיניו של האורח שמנסה לגרור את צה"ל לתקוף את הסורים ,ומוטה גור הסביר לבאשיר שישראל תתקוף בלבנון רק לצרכיה הביטחוניים בלבד,ולא כדי לסייע לשום גורם כל שהוא בלבנון.

עם החלפת הרמטכ"ל מוטה גור ברפאל איתן ,אומנם לא השתנתה המדינות כלפיהם אך הוגברה הזרמת סיוע בנשק ותחמושת ללוחמים של הפלנגות , כמו כן החלה להתפתח מדיניות של הקמת רצועת "לבנון החופשית " של חדאד ,שהגיעה לרצף לאורך כל גבול הצפון , לאחר מבצע ליטני.

כמו כן ישראל החלה לחזק את הכוחות הנוצריים על ידי הבאתם לאמונים בישראל וסיוע בהקמת מפקדות מאורגנות ומאומנות.הסיוע לנוצרים הלך וגדל באשיר מצא אוזן קשבת אצל ראש הממשלה בגין שלא היה מוכן לשמוע דברי ביקורת על הנוצרים והיו המון כאלה על פי דיווחים רבים שהוגשו על ידי קהיליית המודיעין על חולשתם הצבאית הבסיסית  ,ובעיקר על רצונם לגרור את ישראל למלחמה ,בגין ראה בהם מיעוט קטן ונרדף שזכותו להילחם בכובש הזר.

הנוצרים מצאו אוזן קשבת אצל אריאל שרון שהתארח מספר פעמים  לא קטן  בלבנון לאחר שהתמנה לשר ביטחון למרות ההצהרות של ישראל כי צה"ל לא יתערב לטובת הנוצרים למלחמה בסורים אלא רק נגד אש"ף.

לאחר שנים של ניסיונות כושלים תוכניתו של באשיר הצליחה ,הוא הצליח לערב את ישראל

במלחמה בלבנון ואכן בתאריך 5.6.1982 צה"ל פלש ללבנון בפתיחה של מבצע "שלום הגליל " שהפך למלחמת לבנון הראשונה  

סיכום : 

מאמר זה עוסק בחילופי השלטון בישראל,  וכיצד החלפת השלטון באה לידי ביטוי במלחמת "שלום הגליל" .

 ניסיתי להצביע את ההשפעה של מפלגות השלטון מאז קום המדינה ולאורך שנות קיומה על צביונה ועל השפעות החלטת מנהיגי המדינה על אופי ואורך חיינו .

לאור מה שהתבהר לי לאורך עבודת המחקר שבעצם מאז הקמת המדינה לאופי של מנהיגי המדינה היה משקל מכריע באורך החיים של אזרחי ישראל ,רווחתם הכלכלית ,הביטחון האישי ,וכו'...

מאז קום המדינה ואף לפני הקמתה למנהיגים כגון דוד בן גוריון ,לוי אשכול,גולדה מאיר ,יצחק רבין,וכו'..

הייתה כאמור השפעה מכרעת על אופי חיי אזרחי ישראל בעיקר בתקופה הסוערת של ייצוב המצב הביטחוני הקשה בשנים שלאחר הקמת המדינה .

לאורך השנים הסוערות שלאחר טראומת מלחמת יום הכיפורים ,מנהיגי מפלגת העבודה שמעון פרס, ויצחק רבין,הפכו להיות יוניים בעמדותיהם וחיפשו לעשות שלום עם אויבנו עד כדי העלמת עין סביב התחזקותם של ארגוני הטרור.

לעומתם מפלגת הליכוד ומנחם בגין בראשם היו ימניים ומיליטנטים בדעותיהם סביב גבולות ישראל ,יישוב הארץ,ומלחמת חורמה בארגוני הטרור.

מכיוון שכך עם עליית מפלגת הליכוד לשלטון בשנת 1977 החלו פעולות מצד נציגי ישראל וצה"ל להתקרבות לנוצרים בלבנון כגון ייעוץ צבאי,כלכלי,ואספקת ציוד לחימה לפלנגות ,למרות הסכם השלום ופינוי היישובים בסיני ,המלחמה בארגוני המחבלים לא הפסיקה אלא רק גברה ,לאור זאת ההידרדרות למבצע שהפך למלחמה היה רק עניין של זמן.

מנחם בגין שלאורך כל חייו היה ציוני נלהב ובעל דעות מאוד מגובשות לגבי הצורך של עם ישראל לחיות במדינתו בכל שטחה "שתי גדות לירדן ,זאת שלנו וזאת גם כן " היה ממעריצי זאב ז'בוטינסקי וראה את עצמו כממשיכו ,לחם מאז תחילת דרכו גם בבריטים וגם בערבים ללא הפסקה כי לפי משנתו "הקם להורגך השכם להורגו ".

ולכן כשלבסוף עלה לשלטון והפך לראש הממשלה לא היה מוכן להבליג על ירי ליישובים בישראל ועשה כל שביכולתו להפסיק זאת גם במחיר של מלחמה .

בניגוד לקודמיו בשלטון המערך בגין ומפלגת הליכוד לא היו מוכנים "להכיל "ירי ופגיעה ביישובים בישראל .

המלחמה שהלכה והסתבכה ,עם אלפי נפגעים מקרב חיילי צה"ל ,ומחלוקת קשה שגרמה לפילוג ארוך בעם ,גרמה למנחם בגין עוגמת נפש רבה ושברון לב גדול עד שהחליט לפרוש מהנהגת המדינה ומהחיים הפוליטיים בכלל.

מנחם בגין ממנהיגיה הגדולים והבולטים של מדינת ישראל נשאר בביתו מאז פרישתו מראשות המדינה עד יום מותו סירב להתראיין או להביע דעה על נושא כל שהוא בחיי המדינה .

בגין נשאר לחיות בדירתו הצנועה עד יומו האחרון ,בקשתו האחרונה הייתה שתיערך לו הלוויה רגילה ללא טכסים ממלכתיים ,ולהיקבר ליד רעייתו,ועולי הגרדום לוחמי האצ"ל  פיינשטיין וברזני בהר הזיתים . ולא בהר הרצל עם גדולי האומה .

מנחם בגין היה איש צנוע לאורך כל חייו וגם לאחר מותו .דוגמה ומופת למנהיג .